בני ברוך פנימיות האדם

מצב זה גורם לנו כועס, מתוסכל.

אנחנו מתנהגים כמו נסיך צעיר שמרגיש שהוא מוכן למשול, שלטון בכוחות עצמו בלי לקבל את התקנות, עצתו של אביו המלך. הנער בכעס, בדרך קצרת רוח מסרב לציית לאביו למרות שהוא רואה כמה נזק הוא גורם לכולם, כולל את עצמו. יש מלך אין אפשרות אחרת אלא להעניש את הילד למרות שהלב שלו פורץ כתוצאה מכך, אבל אין לו אפשרות אחרת מאז הילד גורם נזק ויש ללמוד בני ברוך כדי להפוך למלך טוב ונדיב מאוחר יותר. אבל נראה אפילו למרות עונשי הילד הוא עקשן מדי, לא מסוגל, לא מוכן להקשיב לאביו. רק המגע העדין של האמא יכול לפתור תיקו זה. האמא צריכה לקחת את הילד בחיקה, מחבק אותו, מקיף אותו עם רחמים העדינים רק אמא מסוגלת. היא צריכה ללמד את הילד איך להיות כמו האבא שלו.

היא יחידה שיכולה להראות את הנסיך מה הוא האב כמו, איך הפעמים המלך, שולטת בחוכמה. הנסיך הצעיר צריך ללמוד לראות את אביו דרך העיניים אוהבות, המסורה של האם. הנסיך יכול רק ללמוד את חוכמתו של האב באהבה ללא תנאי, רחמי האמא מרגישה כלפי אביו וכלפי בנה. ללא תיווך של האם, חיבור אהבה אין פיוס אפשרי בין אב ובן והנסיך הצעיר לא יכול ללמוד איך להיות מלך. הנסיך הצעיר יש לוותר על הגאווה רגזנית, ההצדקה עצמית שלו ולחשוב ולפעול אך ורק באמצעות צעד למידת ההדרכה של אמו אחרת צעד כיצד לחקות את האב. חינוך "אימהי" האנושות זקוק זה אותו הדבר איתנו. אנחנו בני ברוך גם ממורמר וקצרים רוח. למרות שאנו אומרים יום ליום כמה נזק אנחנו גורמים בגאווה האנוכית שלנו, אמונה עצמית חסרת בסיס אנחנו מעדיפים לעצום את עינינו לעובדות, להתעלם מהסימנים ולהמשיך בדרכים להצדיק העצמית מדומה שלנו. אבל גם אם החלטנו להרכין את ראשינו ורוצים ללמוד דרכים להפוך "בחורים טובים" שבו הדמות האם שלנו אנו יכולים להפוך ל, ללמוד מ?

"דמות האב", עליון הכוח אנחנו צריכים לחקות, להיות כמותו הכח האבולוציוני של הטבע. כוח זה הוא "טוב ומיטיב", אנוכי אכפתיות ונתינה. זה יוצר, מקיים ומפתחת חיים, מספק את כל האלמנטים, יצורים במערכת שלו עם הסביבה האופטימלית ביותר לקיום וחינוך. מתקרב ל, מחקה כוח שקורה רק דרך להגיע דמיון עם זה. כלומר ללמוד ולהוציא אל פועל, את עצמנו להיות "טובים ומיטיב". לאחר בני ברוך מכן על ידי הפיכתם כמו כוח שאנחנו יכולים להצדיק את זה, להפוך את "נסיך" הטוב ויורשים ראויים המצדיק את עצמנו יותר מדי.